מקור משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ב׳:ד׳
4 הַמְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ חֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחְזֹר. גִּלְּחוֹ בְּסַם אוֹ שֶׁכְּוָאָהוּ עַד שֶׁאֵין סוֹף הַשֵּׂעָר לַחְזֹר חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. בְּנֵזֶק בְּצַעַר וְרִפּוּי שֶׁהֲרֵי יִתְחַמֵּם רֹאשׁוֹ מִן הַכְּוִיָּה אוֹ מִן הַסַּם וְנִמְצָא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ. וּמְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁבֶת שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לִרְקֹד וּלְנַדְנֵד דֶּלֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת רִקּוּד וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ. וּבשֶׁת שֶׁאֵין לְךָ בּשֶׁת גָּדוֹל מִזֶּה:
פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ב׳:ד׳
4 המגלח שער ראשו של חבירו וכו'. בגמ' פ' החובל דף פ"ז אמרו הכא במאי עסקינן כגון שגילחו גילחו מיהדר הדר והיינו בעיין ולדברי רבינו ז"ל קשה דהיה לו להקשות א"כ איך חייב בכולן הרי צער וריפוי ושבת ליכא אע"ג דאמרת דאיכא נזק מ"מ היכי קאמר דחייב בה' דהרי רבינו ז"ל כתב דליכא אלא בושת לבד. וי"ל דאי משום הא לא קשה דאפשר דהיו לו חטטין בראשו וכשגילח לו בתער מכאיבים לו מחמת התער שעבר עליהם וצריך בזה ריפוי וכן שבת אבל רבינו ז"ל שכתב שאין לו אלא בושת איירי שאין לו חטטין בראשו כלל:
5 שהרי יתחמם ראשו מן הכויה וכו'. נראה דזה פירוש למ"ש בגמ' דאית ליה קרטופאי ברישיה ורש"י ז"ל פירש שיש לו בקעים בקעים חטטים חטטים אבל רבינו ז"ל נראה דמפרש דיש לו מחמת סם זה בהרות בהרות ובקעים בקעים מחמת חמימות והקרטופאי הוא מחמת הסם שלה ולשון הגמרא מורה כפירש"י ז"ל דמשמע שהיו לו מקודם שהניח הסם והסם גרם להכאיב אותם: